שפיכה מוקדמת אצל הגבר - מצב בו הגבר שופך לפני שהאישה מגיעה לסיפוקה - היא תופעה שכיחה ממנה סובלים גברים רבים. נשים מתלוננות: "הוא רק מתקרב לשם ומיד שופך", או, "הוא רק נכנס וזה נגמר".
על פי רוב, גברים שהגיעו לשפיכה מוקדמת, קטעו את פעילותם המינית, מבלי שהתייחסו לצרכיה של האישה שלא הגיעה לסיפוקה, או שהתעלמו מצרכיה בשל הבושה שחשו מהכשל. במשך השנים פגשנו רק מספר מצומצם של גברים שסבלו משפיכה מוקדמת, אך המשיכו לאחר השפיכה להעניק ולענג את האישה עד שהגיעה לסיפוקה.
לא ניתן להצביע על נתון סטטיסטי אמין המבהיר את האחוזים בקרב הגברים הסובלים משפיכה מוקדמת, כיוון שרוב הגברים הסובלים מתופעה זו לא ניגש לקבל סיוע.
מבין אלה שמבקשים סיוע, מתברר על פי רוב, שהשפיכה המוקדמת אינה כשל בבריאותו הגופנית של הגבר, אלא תוצר המפגש של עמדתו הרגשית עם עמדתה של האישה.
מקובל לחשוב שהשפיכה המוקדמת היא תוצר ברור של התרגשות ניכרת ורמת מתח מיני גבוהה אצל הגבר במפגשו עם בת זוג פעלתנית. אולם, התופעה של שפיכה מוקדמת אצל הגבר מתרחשת דווקא בעת קיום יחסי מין עם בת זוג פסיבית ממנו, או בת זוג שעמדתה הרגשית ותפקודה המיני תורמים באופן ניכר לשפיכה מוקדמת אצל הגבר: לצד 'עמדה מינית' פסיבית, לעתים רבות נלווה גם מימד אישיותי נוקשה מדי או רך מדי של האישה, המציב את הגבר בעמדה, בה כל האחריות להובלת המגע המיני מוטלת עליו.
נדמה שגבר בטוח עם ניסיון מיני עשיר לעולם לא יחווה שפיכה מוקדמת, אולם תפקודו המיני של הגבר אינו תלוי אך ורק באישיותו וביכולותיו המיניות, אלא גם באופי המפגש עם בת הזוג. כל גבר, גם אם הוא עתיר ניסיון ויכולות, עלול 'ליפול' ולהיכשל במפגש עמדות מורכב מול בת זוג.
גברים שסובלים משפיכה מוקדמת מתנהלים במערכת חיים מורכבת וקשה. בעקבות השפיכה המוקדמת, הם נושאים לכל מקום את עמדתם הנחותה. השלכותיה של חווית השפיכה המוקדמת ניכרות בקשריהם עם בת הזוג עם משפחתם ועם ילדיהם, וגם עם הסביבה החברתית שלהם, כולל מקום העבודה שלהם.
ב'תרפיה מותאמת אדם', הטיפול בשפיכה מוקדמת מתמקד באיזון הקשר בין עמדת הגבר לעמדת האישה. הטיפול בתופעה זו - בירור והכוונה דידקטית, שואף להביא את שני בני הזוג למפגש מיני מאוזן ומאפשר. גברים שחוו שפיכה מוקדמת מול בת זוג פסיבית, שיפרו באופן ניכר את יכולתם לתפקד מינית כאשר פגשו את בת הזוג בעמדה בה היא מפגינה באופן שונה מהרגיל את פעלתנותה המינית, לרבות שוני ביוזמה וברמת תדירות המפגשים המיניים. במקרים בהם רמת פעלתנותה הגבוהה של האישה היא שתרמה לשפיכה מוקדמת אצל הגבר, נסיגתה של בת הזוג לעמדה פסיבית יותר היא שתרמה לשיפור ב'תפקודו המיני' של בן זוגה.
הבנת אופי המפגש בין בני הזוג כלומר 'עמדתו הרגשית והתפקודית של הגבר מול זו של האישה, יחד עם השינויים המתקנים ברמת התפקוד של כל אחד מבני הזוג, הם שמסייעים לבני הזוג לשפר את איכות הקשר המיני והאינטימי ופותרים באופן ניכר את בעיית השפיכה המוקדמת אצל הגבר.
אינטימיות היא קשר רגשי וקרוב בין בני זוג. קשר אינטימי מכיל קשת רחבה של התייחסויות המעשירות ושומרות על איכותו של הקשר הזוגי. האינטימיות היא אווירה בה שני בני הזוג פועלים האחד מול השני בעמדות מעניקות של מגע, של עשייה, של התייחסויות מילוליות רגשיות ושל יכולת הכלה המאפשרת לכל אחד מהם להתקיים מול עולם הצרכים הרגשי אותו נושא השני.
יש כמה תחנות בטיפוח ובשמירה על הקשר האינטימי: ההשכמה המשותפת והפרידה בבוקר הן התחנות הראשונות בהן בני הזוג חווים את רמת האינטימיות שבקשר הזוגי. הנשיקה, החיבוק, הברכה האוהבת וביטויים רגשיים מילוליים נוספים, לקראת היציאה ליום העבודה נותנים מסגרת חמה לקשר הזוגי. אולם מסתבר כי אלה מצרכים נדירים שאינם נמצאים בשפע ברפרטואר הביטויים וההתייחסויות זוגות רבים. הקשר הטלפוני בין בני הזוג, במהלך יום עבודה שגרתי, הכולל תכנים רגשיים בשיחה הוא המשך טבעי ונחוץ לטקס הפרידה בבוקר. יש זוגות שכלל לא משוחחים במהלך יום עבודה. אצל אחרים, הקשר הטלפוני במהלך היום נסוב סביב היבטים טכניים בלבד ואינו נושא כלל גוון אינטימי.
בשיחות טלפון אינטימיות בני הזוג מרמזים בעידון על החוויות המיניות שחוו בלילה קודם, מבררים על הצרכים ההדדיים, מתעניינים האם בן הזוג אכל ושתה במשך היום, ומעלים תוכניות משותפות בעלות גוון רומנטי ורגשי. בפגישה בערב בני הזוג מגלים עניין הדדי על שעבר במהלך יום העבודה.
המגע האינטימי הינו קשר רגשי-לא-מילולי, לצד המחוות והעשיות ההדדיות. גבר המלטף ברוך את ראשה של זוגתו, ואישה היוצרת מגע אוהב עם בן זוגה מבטאים את איכות הקשר הרגשי ביניהם באופן שלעתים הוא חשוב יותר מאשר ביטויי אהבה מילוליים וישירים כמו "אני אוהב אותך". היכולת של בני הזוג ללטף ולגעת האחד בשני מבלי שמגע זה יגלוש בהכרח למגע מיני מצביעה על קשר זוגי תקין. במקום שהקשר הזוגי אינו תקין, המגע האינטימי אינו פשוט וזמין, כי אחד מבני הזוג ידחף למגע מיני, בעוד האחר מבקש ומסתפק רק במגע אינטימי. בקשר רגשי תקין האינטימיות מלווה את בני הזוג עד למגע המיני ולאחריו ומקנה לקשר המיני אופי רגשי עשיר ומספק.
מוכרת התופעה השכיחה של לפני ואחרי מגע מיני: רמת ההשקעה וההתייחסות לפני הקשר המיני היא גדולה מזו שלאחר המגע המיני. בדרך כלל אחד מבני הזוג, ולעתים שני בני הזוג, נפרד באופן בולט מהאחר. למשל, הוא מסתובב לצד שלו והיא לשלה וכל שעשו ביחד לפני דקות ספורות לא תורם לתחזוקה הרגשית והאינטימית בהמשך. פגשנו לא מעט גברים ונשים שטענו שבן הזוג בורח לאמבטיה מיד לאחר קיום יחסי המין וכשהוא חוזר לא נשאר כל סימן וזכר לחוויה ששניהם חוו. האם לא תמוה שאינטראקציה רגשית ופיסית כל כך חזקה נעלמת תוך דקות ספורות ושני בני הזוג שוכחים מה חוו לפני רגע? לעומת זאת, בני זוג שממשיכים לשכב זה לצד זו, מלטפים נוגעים ומביעים רגש, מחזקים ויוצקים אופי רגשי עשיר למגע המיני שחוו, וכך גם משתמשים במגע המיני כחוליה נוספת בחיזוק הקשר הרגשי ביניהם.
המרחב האינטימי בקשר הזוגי מהווה תחנת מנוחה חשובה וחיונית בתקופות בהן בני הזוג חשים עייפות, ובשעה שמציאות החיים מסיגה את בני הזוג לעמדה שחיוניותה נמוכה, לרבות רמת החשק והדחף המיני. הקשר האינטימי התקין שומר לבל תהא נסיגה ברמת הקשר הרגשי. הוא מאפשר לבני הזוג לנוח ולהתאושש ולחזור לקשר מיני תקין. נסיגה בחיוניות ובקשר המיני שאינה מגובה בקשר אינטימי תקין תביא להתרחקות ולפגיעה באיכות בקשר הזוגי כולו.
קשר אינטימי תקין מאפשר גם עשיות ומחוות רומנטיות הנחוצות והמתחזקות את המערכת הזוגית וההורית כמו, הקשב לחוויותיו וצרכיו של בן הזוג, הכנת ארוחה רומנטית, הגשת קפה למיטה, קניית מתנות גם בשגרה ולא רק בימי הולדת, הכנת הפתעה דרך עשיית מטלות בבית והקרנה עד כמה מהנה היא הנתינה לבן הזוג וההשקעה בקשר הזוגי.
האם יש אנשים שאינם מסוגלים לנהל חיים אינטימיים? כן, ישנם גברים ונשים שאינם יודעים או אינם יכולים ומסוגלים לנהל חיים אינטימיים. הסיבה המרכזית הינה היעדר מודל חיובי של אינטימיות, הנרכש בסביבת הבית המגדל. באין מודל חיובי, אין תהליכי חיקוי המסייעים לנהל חיים אינטימיים. מעטים הילדים שלא חוו מודל חיובי המאופיין בערכים אינטימיים גבוהים ובכל זאת הצליחו לגדול ולפתח מודלים משלהם, מודלים המאפשרים להם לנהל חיים ריגשיים מיניים ואינטימיים.
לא מעט אנשים טוענים שהם רוצים חיים אינטימיים, אך לא כל אלה הרוצים ומבקשים ללמוד איך לנהל חיים אינטימיים אכן מסוגלים לכך. המסוגלות היא מסוגלות רגשית ואינה תלויה אך ורק ברציונל או ברגע בודד של צורך נפשי. ללא הכוונה מקצועית דידקטית, אינטימיות על פי רוב אינה ערך נלמד והפרט בדרך כלל איננו מסוגל לשפר את עמדתו האינטימית גם אם לעתים חפץ ברגעים אינטימיים.
ילדים חשופים למימד האינטימי של הוריהם, שכן הילד ניזון ומתפתח מהאווירה בבית ומהקשר הרגשי בין ההורים, קשר שבנוי ומבוסס על העולם האינטימי והמיני. התפתחותו הרגשית של הילד תלויה ומבוססת על עמדתם הרגשית של הוריו.
קשר מיני ואינטימי טוב בין ההורים יתרום להתפתחותו ולעיצובו של הילד. קשר אינטימי ומיני לקוי בין ההורים יקשה על התפתחותו ויכולת תפקודו הרגשית של הילד. זאת ועוד, קשר מיני ואינטימי לקוי מחבל באופן ישיר בקשר בן ההורה לילד: פגשתי לא מעט גברים ונשים שאת תסכולם ממערכת זוגית לא מספקת פרקו על ילדיהם. מסתבר שילד להורים החווים קשר מיני ואינטימי לקוי הוא אובייקט נוח איתו אפשר לבוא חשבון עם בן הזוג.
כך, לפני מספר שנים נתבקשנו על ידי זוג בשנות הארבעים לחייהם, לסייע לבנם בן השתים עשרה. במהלך הפגישה הראשונה שאלנו את הזוג על הקשר ביניהם. כמו במקרים אחרים, בני הזוג טענו שאין כל קשר בין מצבו הקשה של הילד לטיב הקשר הזוגי. בהמשך הפגישות עם בני הזוג התברר, באופן לא מפתיע, שהקשר הרגשי ביניהם, לרבות הקשר האינטימי והמיני הינם לקויים ובעיתיים.
לפני מספר שנים נפגשנו עם אשה בת שלושים וחמש ובנה בן התשע. לדבריה, בנה גילה בחודשים האחרונים סימנים של אי שקט. דרך התנהלותו ותפקודו בבית הספר ובחברה בכלל הצביעה על בעיה קשה שהובילה אותם לביקור אצל שני פסיכיאטרים והתערבותם של שלושה פסיכולוגים. בשיחות עימה, לאחר שהילד יצא לשחק בחצר, שאלנו על הקשר בינה לבין האב, בעלה. היא הביעה תמיהה על השאלה ואמרה שאיש מאנשי המקצוע שפגשו את הילד לא שאל ולא התעניין בטיב הקשר בינה לבין בעלה. בהמשך הפגישה, היא סיפרה על קשר רגשי ומיני לקוי בינה לבין בעלה והדגישה את חסרונה הבולט של האינטימיות.
במשך כל שנות פעילותנו כמטפלים, ולאחר שפגשתנו מספר רב של זוגות, הורים וילדים, נודה שמעולם לא נתקלנו בילד הזקוק לעזרה ואשר הוריו מנהלים קשר רגשי אינטימי ומיני תקין.
נוסיף, שלא נתקלנו בבוגר שבא לקבל עזרה ואשר בילדותו הוריו ניהלו חיים אינטימיים רגשיים ומיניים תקינים. הקשר האינטימי והמיני בין ההורים מלווה ומשפיע על חייו ודרך התנהלותו הרגשית של הילד מלידתו ועד סוף חייו.
במהלך פגישותינו עם זוגות נתקלנו לא אחת במקרים בהם בני הזוג נפגשו עם מטפל או מטפלת זוגית, ובמשך חודשים של פגישות טיפוליות עם בני הזוג, נושא העולם האינטימי והמיני לא עלה בשיחותיהם. טיפול זוגי שגרתי חייב להכיל בירור ודיון בקשר האינטימי והמיני של בני הזוג. ללא בירור בנושאים אלה, הטיפול הזוגי אינו שלם.
פעמים רבות שאלנו מטופלים, כמה זמן לוקח לתקן ארבעים שנות חיים? רובם ענו בחיוך, "כנראה ארבעים שנה". הסיוע הנקודתי החשוב ביותר לשיקום חיי נישואין, זוגיות והורות הוא הסיוע בשיפור ובשיקום החיים האינטימיים והמיניים. טיפול ממוקד בנושאים חשובים אלה, חוסך מסעות טיפוליים ממושכים ולא נחוצים. יותר מכל טיפול כזה דואג לא לבזבז את זמנם וכוחם של הזוגות הזקוקים לסיוע. יש זוגות שחווים את הקשר האינטימי והמיני ביניהם, כקשר מספק וטוב וכך גם הם חווים את הקשר עם ילדיהם. חלקם יאמרו "הכל טוב בינינו, אין לנו צורך בסטנדרט שמתואר כאן". מעולם לא פגשנו זוג שמנהל קשר אינטימי דל, שאמנם ממספק מבחינתם, ובה בעת מנהל בית רגשי תקין המסייע להתפתחות הרגשית התקינה של הילדים. טוב יחסי אינו שקול להתפתחות רגשית ולהתפתחות תפקודית תקינות.
זהו מרחב המכיל רמת תפקוד מיני הדדי עשיר, המגובה ועטוף בקשר אינטימי תקין. קשר מיני-רגשי תקין מכיל פונקציות מיניות מגוונות שמתקיימות באופן הדדי, כלומר גם הגבר וגם האשה מסוגלים לקיים אותן.
בקשר מיני-רגשי לא תקין ישנן הגנות רחבות שאינן מאפשרות לפרט לתפקד באופן סביר. אשה שעמדתה מוגנת ומסוייגת לא תסכים לקיים חלק מהפונקציות המיניות. כך גם גבר שלא מרגיש בטוח בעמדתו הרגשית והתפקודית.
יש גברים ונשים המקיימים יחסי מין פורקניים שאינם נושאים קשר רגשי תקין עם בני זוגם. אנשים אלה מתפקדים לכאורה באופן תקין, אך עמדתם הרגשית במהלך קיום יחסי המין אינה תקינה. נסביר באמצעות דוגמה: בני זוג שהגיעו לטיפול זוגי סיפרו על קשר מיני תקין. הבעל אמר "אשתי דווקא משוחררת ואין לנו בעיה בקשר המיני". האישה אמרה "אנחנו בסדר גמור". שאלנו אותה איך יכול להיות שהמישור המיני, שהוא "בסדר גמור", לא מצליח להשליך על המישור האינטימי והתפקודי? היא לא ידעה להשיב. בהמשך השיחה אכן התברר שאין לאישה כל בעיה בתפקוד המיני לרבות תנוחת הכלב ומגע אוראלי, אך למעשה היא מעדיפה את תנוחת הכלב ותנוחות אחרות בהן היא לא נתקלת בפניו של הבעל. עוד התחוור כי הנשיקה איננה חלק מהרפרטואר המיני של אותו זוג. תנוחת הכלב מבטאת, מצד אחד, תפקוד מיני עשיר, ומצד שני, תנוחה המאפשרת מגע מיני פורקני לא רגשי. גם מגע מיני פורקני בו אין נשיקה הוא לא מגע מיני רגשי.
לקיום יחסי מין תוך הימנעות מתנוחות המחייבות פנים מול פנים קראנו 'קשר מיני דיסוציאטיבי'. זה הוא קשר לקוי, בו לאחר שהגיעו לסיפוקם, אחד מבני הזוג או שניהם, מסובבים את גבם לבן הזוג, או שפונים לעיסוקם ולא ניכר בהם שרק לפני דקות הם קיימו יחסי מין.
הקשר המיני הרגשי התקין מחייב את בני הזוג להוריד הגנות המגבילות את תפקודם זה מול זה, ומנחה את שני בני הזוג להעשיר את עולמם המיני. לקשר המיני הרגשי ישנה מסגרת עשייה מוגדרת המכילה היבטים תפקודיים קונקרטיים: משחק מקדים, גישה מוטורית ידנית, נשיקה מינית, מגע אוראלי, שפיכה, הכוונה מינית, תנוחת הכלב, חזה האישה, שפה מינית, אווירה, שיקום הדדי, תקופת המחזור, הענקה מלאה - 'שכב ואל תזוז', עזרים, נגיעה עצמית.
זוגות רבים מתוסכלים מעניין היוזמה המינית. למשל, אשה בת ארבעים שפגשנו, טענה שבעלה לא יוזם יחסי מין. משהם נכנסים למיטה שניהם שוכבים במיטתם וממתינים שהאחר יזום. הוא מחכה שהיא תתחיל, היא מחכה שהוא יוביל. טקס ההמתנה לעתים דומה לטקסי החיזור של החיות. היא מותחת את גופה ושולחת רגל חשופה אל מחוץ לשמיכה, הוא משמיע קולות כחכוח ושיעול קל, היא משנה את תנוחתה כך שתמשוך את תשומת לבו, הוא לכאורה, מבלי משים, מתחכך בה ברגלו וכך זה יכול להימשך שעה ארוכה עד שהשניים נרדמים מתשישות.
גבר אחר טען שאשתו לעולם לא יוזמת ואינה מתקרבת אליו גם כאשר היא מעוניינת במגע מיני. הוא תאר איך אשתו משדרת ומקרינה שהיא מעוניינת בו. היא נוהגת לצאת מחדר הרחצה כשהיא לבושה בתחתונים וחזייה. זה היה הסימן לבן זוגה שהיא מזמינה אותו לחדר המיטות, אם הספיק לקלוט אותה בשעה שיצאה מהאמבטיה זכה, אם לאו, הפסיד. זה יכול היה להיות אקט רומנטי אלמלא אקט זה היה הסימן והרמז היחיד והקבוע בחיים של בני הזוג.
יש זוגות בהם האשה לא יוזמת קרבה, ויש זוגות שהגבר לא יוזם אלא מצפה שעם כניסתם למיטה האשה תבין לבד שהוא מבקש את קרבתה. יש גם גברים שאינם יודעים ומסוגלים ליזום, או שהדרך בה הם מסמנים לבת הזוג שהם מעוניינים בקשר מיני איננה תורמת למתח מיני חיובי. הם מביעים עניין מיני באופן בוטה, המרחיק את האישה מרצון לשתף פעולה.
לא מעט נשים הבהירו חד משמעית שהן לא יוזמות, "זהו תפקידו של הגבר" הן טוענות בכעס. התנהגות קשה במיוחד היתה אצל אשה, הנכנסת למיטה ומחכה שבעלה יצטרף. אם הוא מצטרף אליה לפני שהיא נרדמת, היא מתכווצת בתנוחה עוברית ומפנה אליו את גבה. אם יחפוץ בה, עליו להיצמד אליה ולסמן שהוא מעוניין בה. האם האישה תיאות להסתובב ולהתקרב אליו במקום להפנות את גבה? אותה אישה השיבה שהוא מבין בדיוק את מה שצריך להבין ושיעשה עם זה מה שהוא רוצה.
הנוקשות וחוסר התפקוד סביב היבט היוזמה מכיל מחזות מביכים, תיאורים טיפשיים ולא מכובדים, ורק מעט הצליחו לשבור את הדפוס והעיקרון הבלתי מתפשר "שהוא ייזום כי אני לא יוזמת". בזוגיות בריאה חובת היוזמה חלה גם על הגבר וגם על האשה.
איך ניגשים למין? לאחר שעברו את משוכת היוזמה, לא מעט זוגות נתקלים במכשול מורכב לא פחות: איך מתחילים את המגע המיני. יש להבדיל בין היוזמה המינית לגישה המינית שהינה האופן והדרך בה ניגשים למין ובין הגישה המינית למשחק המקדים. היוזמה המינית הוא מושג המכוון את שני בני הזוג ליזום קשר מיני. השלב הבא הוא איך ניגשים לאקט המיני, ואילו המשחק המקדים הוא המצב בו שני בני הזוג כבר בתחילתו השלב הראשון של המגע המיני.
לרוב הזוגות יש דרך אחת קבועה להגיע לקשר מיני. לעתים לצד הגישה הקבועה תסתתר דרך נוספת השמורה לאירועים מיוחדים, כמו יציאה לחופשה או אירוע משמח אחר. המכנה המשותף לכל אותן גישות המביאות את הזוגות אל המגע המיני הוא, רמת המתח המיני נמוכה ולפחות אחד מבני הזוג חש שהחשק והדחף המיני שלו אינם גבוהים. במילים אחרות, הכניסה למגע המיני משעממת והמוטיבציה להיות שם נמוכה.
זוג שפגשנו שתיאר איך הם ניגשים למגע המיני. הגבר והאשה נפגשים במטבח לפני צאתם ליום העבודה. הם מכינים קפה ומתכוננים לקראת מטלות היום. הגבר פונה לאשה "בא לך להזדיין? אני יכול לאחר קצת לעבודה". היא משיבה לו "בסדר" והם נכנסים לחדר המיטות.
פגשנו גבר שנהג לשלוח באופן קבוע יד לאיבר המין של זוגתו. אין נשיקה, אין ליטוף, אין חיבוק, רק יד בודדה. זאת הייתה הגישה המינית הקבועה שלו. יש זוגות שקובעים בבוקר להיפגש בערב בחדר המיטות. הגבר שואל " נעשה את זה בערב?" והאשה משיבה, "כן מתאים לי". לא מעט זוגות הופכים את האופן בו הם ניגשים למין להיבט קר טכני נטול רומנטיות ואווירה מינית ראויה.
המודעות לאופן בו ניגשים למין מכוונת את הזוגות להרחיב ולשפר את האופן שבו הם מתחילים את הקשר המיני. המוטיבים המרכזיים החשובים ברפרטואר הכלים וההתייחסויות המרכיבים את הגישה המינית הם הנשיקה, החיבוק והליטוף. רצוי לקיים את המוטיבים האלה באופנים שונים, שאינם חוזרים על עצמם ואינם יוצרים גישה אחת קבועה.
למעשה, הגישה המינית באה לידי ביטוי עוד לפני ששני בני הזוג פושטים את בגדיהם. אלה שנוהגים להכין את הקשר המיני בדרך מילולית, מוטב שימירו את המלל במגע. לא מעט נשים מתלוננות שהגבר מתכנן את הקשר המיני באופן המנטרל כל מתח ואווירה מיניים. יש אלה הנעזרים בשפה פיוטית וספרותית כדי לתאר ולהחמיא ליופייה של האשה ולאיבריה. בניגוד למה שחלק מהגברים חושבים, נשים לא בהכרח אוהבות שהגבר "מדבר" את הגישה. נכון, זה לעתים נעים ורומנטי אך רוב הדיבורים מנטרלים את רמת המתח המיני.
בל נתבלבל, הגישה המילולית איננה השפה המינית, החיונית כל כך בקשר המיני. עצתנו לזוגות, דברו פחות, נשקו ולטפו יותר ללא תוספת מילולית מעיקה ומיותרת. זאת ועוד, ותרו על התכנון הקר והיו ספונטאניים; שנו את אופן וסדר המגע והימנעו מיצירת שגרה שוחקת; הקדישו זמן לליטוף, לחיבוק ולנשיקות לפני שגולשים לאיברי המין. ליטוף הדדי "תמים" שגולש למגע מיני עדיף על פני תכנון במילים; לאלה שבאופן קבוע מדליקים נרות ושמים מוסיקת רקע - זה נעים ורומנטי אבל יכול להפוך לשגרה שאיננה מסייעת למתח המיני; לאלה המדליקים נרות רק בחנוכה - ההשקעה בבניית אווירה רומנטית ומינית חשובה לא פחות מהמגע המיני עצמו.
הקודים החשובים הם, גיוון, שבירת השגרה והימנעות מתכנונים מילוליים קרים. להזכירכם, הגישה המינית הינה תחנה שנייה לאחר היוזמה והיא מקדימה את שלב ההתפשטות והמשחק המקדים.
תדירות תקינה של קשר מיני בזוגיות מכילה לפחות מפגש אחד עד שני מפגשים בשבוע. במשך השנים נתקלנו בתופעה בה הגבר או האישה טענו שהם כלל לא זקוקים ליחסי מין, או שאין הם זקוקים לקיים יחסי מין בתדירות גבוהה. היו מקרים בהם אנשים טענו שהם מסתפקים, "פעם בארבעה חודשים", ויש אף כאלה שטענו, "גם פעם בחצי שנה, זה בהחלט מספק". יש זוגות שאינם מקיימים יחסי מין בכלל. יש בני זוג החולקים אותה רמה של צרכים מיניים וטוענים שהם יכולים להסתפק בפעם במספר חודשים. צריכה צנועה זו לא תגרום למתח שלילי בקשר הזוגי, אבל תשפיע על עולמם של הילדים, הניזונים רגשית מאווירת הקשר האינטימי-מיני של הוריהם.
מי שטוען שמספיק לו קשר מיני פעם בשבועיים, או פעם בשלושה שבועות, כדאי שיבחן את עמדתו הרגשית בעזרת איש מקצוע. רמה נמוכה של מערכת ליבידינאלית, שהיא מערכת ההנאות, הכוללת גם הנאה מקשר מיני, מצביעה על ליקויים בעמדה ובתפקוד הרגשי, גם אם הפרט מגבה את עצמו בטיעונים רציונאליים ובתירוצים משכנעים. כאשר קיים פער משמעותי בין עולם הצרכים המיניים של הגבר לזה של האישה, גם הזוגיות נפגעת, גם איכות ההורות יורדת, וגם הילדים ניזוקים.
מין רציונאלי הוא ביטוי של יוזמה למגע מיני או היענות לצורך של בן הזוג במגע תוך שיתוף פעולה מלא. המין הרציונאלי נעשה מתוך הבנה שהצד השני זקוק למגע מיני.
יש שני סוגים של מין רציונאלי:
מין רציונאלי שלילי - יש זוגות המנהלים מין רציונאלי שלילי מתוך הכרח, הנובע מההכרה שמוטב לשתף פעולה ולקיים יחסי מין, מאשר לקבל פרצופים כועסים ואווירה עכורה. במקרים קיצוניים, ההכרח לקיים יחסי מין בא למנוע אגרסיביות ואלימות פיסית.
מין רציונאלי חיובי - המין השגרתי אינו מספק, שכן לא תמיד שני בני הזוג מוכנים וזמינים באותו זמן לקיים יחסי מין. מין רציונאלי' חיובי, מאפשר זמינות הדדית של בני זוג, הפוסחת על מגבלות העייפות ונסיבות החיים ומעניקה לזוגיות בסיס רגשי חשוב.
ההבדל בין מין רציונאלי חיובי למין רציונאלי שלילי, הוא במניע לשיתוף הפעולה. מין רציונאלי שלילי נובע מתוך רצון "לחסוך בצרות" ואילו מין רציונאלי חיובי נובע מתוך הבנה ורצון לשמור ולטפח את המערכת הרגשית של הזוג, מתוך הכרה ברצון ובצורך של האחר ומתוך אחריות לספקם.
התחושות הקשות המלוות את אלה שבני זוגם סרבו לקיים איתם יחסי מין או שלא היו זמינים ונגישים, מעוררות מקומות רגשיים היסטוריים המכילים תחושות נטישה, הזנחה וחסכים רגשיים מהילדות. גברים ונשים פורקים את תסכוליהם המיניים בכל מקום ובכל דרך. בני זוג שלא נענו, מעתיקים את תחושותיהם הקשות לקשר עם ילדיהם, להיבטים ולהתנהלות בחיי המשפחה שאינם קשורים לקשר המיני בין בני הזוג. לכל סירוב ואי זמינות, יש מחיר.
ללא מין רציונאלי חיובי, אין תדירות מספקת של יחסי מין, ואין קשר זוגי איכותי ויציב.
שפה מינית היא תקשורת מילולית, על כל גווניה וכל עושרה הלשוני, המשמשת את בני הזוג בעת קיום יחסי מין. השפה המינית היא ערוץ ביטוי יצרי ורגשי, הנועד אך ורק לקשר המיני.
לומר לאישה בעת קיום יחסי מין, "אני אוהב את הכוס שלך", או, "אני אוהב לנשק את השדיים שלך". לומר לגבר, "אני אוהבת שאתה דופק אותי", יחשב אמירות לגיטימיות ושפה מתאימה וחיונית בקשר מיני-רגשי; ואילו אמירות כאלה, בזמן של שגרה ויום-יום, נחוות לא מתאימות ואף גסות.
השפה המינית מתאפשרת כששני בני הזוג מורידים הגנות ונחשפים רגשית ובכך תורמים להגברת הגירוי המיני ולשיפור איכות הקשר הזוגי.
יש נשים וגברים שאינם זוכים ליהנות משפה רגשית עשירה מצד בני זוגם בשגרת החיים, אך בשעת קיום יחסי מין, בני הזוג מפצים על תפקוד מילולי פסיבי, באמצעות שפה מינית. זו מאפשרת להביע את מה שהם לא מצליחים לבטא מחוץ לחדר המיטות. השפה המינית מאפשרת גם פיצוי רחב לעולם אינטימי לקוי של בני הזוג.
השימוש בשפה המינית מותנה בעמדתו הרגשית של הפרט. כמו כל ביטוי רגשי אחר, הוא תלוי אישיות ועמדה רגשית. החשש פן יתקלו בתגובות קשות ומבקרות מצד בן הזוג, מונע מגברים ונשים להשתמש בשפה מינית באופן חופשי. אנשים בתהליך טיפולי, שהעזו לנסות ולבטא באקט המיני את תחושתם ואת ייצרם באמצעות שפה מינית, שיפרו ותרמו לקשר הזוגי ולחוויה המינית, ואף זכו למשוב חיובי ומעודד.
איך מסייעים לגברים ונשים לשפר את הקשר האינטימי והמיני באמצעות שפה מינית? לרוב, מטופלים אינם מסוגלים במפגש מיני אחד לשנות את עמדתם ואת תפקודם המילולי. הנושא דורש תהליך למידה והתנסויות, המסייעות באופן הדרגתי לאמץ ולהסתגל לתפקד מעמדה רגשית רחבה יותר.
שני שלבים מכינים את הפרט לתפקד מילולית בקשר המיני: ההכוונה המינית, בה הפרט לומד להדריך את בן הזוג כיצד לענג אותו, והשלב השני, ביטויי הסוף, שלב בו הפרט מחווה ומשתף את בן הזוג על השיא המיני אליו הוא מגיע. גבר שלא מדבר, כלומר לא מבטא את רגשותיו ואת תחושותיו באופן מילולי או ווקאלי בעת קיום יחסי מין, מודרך בטיפול, בתהליך הדרגתי, להכווין את זוגתו כיצד לגעת בו ואף לשתף אותה בחוויית השיא, "אני הולך לגמור, אני שופך". עד מהרה הוא לומד לבטא את עצמו באופן מילולי בתוך הקשר המיני ותורם למתח המיני החיובי, לקשר האינטימי והמיני ולאיכות הקשר הזוגי בכלל. באותו אופן מודרכת בטיפול גם אישה.
מה שמותר ולגיטימי לומר בחדר המיטות, לא מקובל ולא ראוי מחוץ לו:
המפגש המיני בין בני הזוג מוביל לאחת משתי מגמות: מגמה פרוגרסיבית, בה שני בני הזוג מתפתחים רגשית ותפקודית בחיים המשותפים, ומגמה רגרסיבית, בה שני בני הזוג אינם מתפתחים רגשית ובתוך כך יורד באופן משמעותי התפקוד הזוגי וההורי שלהם.
במפגש מיני-רגשי, המוביל למגמה פרוגרסיבית, קיימת התייחסות יציבה וקבועה להיבטי תחזוקה זוגית, אחד מהם נוגע לעניין הכוונה מינית הדדית. הכוונה מינית היא תקשורת, מילולית ופיסית, המסייעת לבני הזוג לתחזק ולשפר את הקשר המיני. באמצעות הכוונה מינית, הגבר מכוון ומדריך את האישה איך לענג אותו, והאישה מדריכה את הגבר באיזה אופן ואיזו עוצמה עליו להפעיל כדי לענג אותה. ההכוונה המינית נעשית גם בהנחיה פיסית, כלומר הדרכת בן הזוג בעזרת ידיים האוחזות בידי בן הזוג, וכן בהנחיה מילולית.
במפגש מיני-פורקני, המוביל למגמה רגרסיבית, נמנעים בני הזוג מביטויים רגשיים ומהכוונה הדדית. מגמה זו מובילה לתפקוד מיני-רגשי לקוי, לתסכול מקשר זוגי לא תקין ומשפיעה לרעה על התפקוד ההורי.
הכוונה מינית הדדית מאפיינת קשר רגשי תקין ועשיר של בני הזוג, הנהנים מרמת אינטימיות גבוהה. הכוונה מינית הדדית איננה חלק מחיי המין של רוב הזוגות, ובטיפול הזוגי מושם דגש והדרכה על היבט חשוב זה.
יש שני סוגי צעצועי מין שכיחים. האחד הוא הדילדו, אביזר דמוי איבר גברי, והשני הוא ויברטור, אביזר חשמלי הפועל ברטט. בשנים האחרונות שולבו שני האביזרים לאביזר אחד המאחד את שתי הפונקציות – גם דמוי איבר זכרי וגם רטט. הדילדו היה קיים ושמיש בעולמן של הנשים כבר בימים קדומים. במשך השנים השתנו החומרים ממנו נעשה הדילדו, אך השימוש בו נותר כפי שהיה. רוב צעצועי המין, והדילדו בראשם, מכוונים לסייע לאישה. הדילדו הוא אביזר המיועד לגירוי חיצוני של שפתי הנרתיק, גירוי הדגדגן וחדירה לנרתיק.
למרות היותו כלי עתיק וחשוב, יש גברים ואף נשים הנרתעים מלהשתמש בו. לרוב, הגברים חשים מאוימים ונבוכים מול אביזר שלוקח את מקומם, "אם יש צעצוע, היא לא צריכה אותי", והנשים נרתעות בגלל מלהשתמש בו בהקשר זוגי בשל תחושת מבוכה, בשל חשש פיסי ובשל חוסר פתיחות רגשית.
כאמור, לא כל הגברים מרגישים נוח מול מראהו הזקור של הדילדו. למעשה, אחד המכשולים השכיחים ביותר, המונעים שימוש באביזרי המין בקשר זוגי, הוא עמדת הגבר. גברים חוששים שלא יוכלו לעמוד בתחרות מול האביזר, שלעולם לא מתעייף ותמיד נכון לתפקד. גברים רבים חשים מיותרים ונחותים מול אביזר המין: הם אינם מבינים את הערך החשוב שבשימוש באביזרי המין, הנחשבים לעזרים לגיטימיים המשפרים, ואף משקמים, קשר מיני-רגשי. תרומתם לחיים הזוגיים ניכרת וחשובה ובלבד שבני הזוג ילמדו כיצד להשתמש בהם וישמרו על תדירות שימוש סבירה, ולא תכופה מדי.
זוגות שמגיעים לקבל סיוע ואשר מגלים עניין ורצון לשפר את הקשר המיני ביניהם ולעבור מקשר מיני-פורקני לקשר מיני-רגשי, מתוודעים לנושא צעצועי המין. התקשורת המילולית, מימד ההכוונה, השפה המינית והשימוש המדויק באביזר, מסייעים להרחיב באופן ניכר ומשמעותי את רמת הקשר האינטימי והמיני-רגשי ביניהם.
גבר, הרעב למגע וקשר פיסי אינטימי, לא יוכל ללטף את אשתו ליטוף אוהב וחסר כוונה מינית. הגבר, גם אם כוונתו רק ללטף ליטוף אוהב ופשוט, לא יהיה מסוגל להישאר במימד זה, שכן הרעב למגע ימשוך אותו למגע מיני. כך, ברור לשניהם שאם האישה תתיר לו ללטף את גבה, הוא מיד יגלוש לפסים מיניים. לכן, היא, מתוך היכרותה אותו, לא תניח לבן הזוג ללטפה, שכן עבורה ליטוף זה טומן בחובו "סכנה" לקיים עימו יחסי מין.
זוגות, שהקשר הרגשי והמיני ביניהם לא תקין, לא מאפשרים לעצמם לנהל קשר של מגע אינטימי שלא בהכרח מוביל למגע מיני.
האם אפשר שגבר המלטף את זוגתו בחלקים אינטימיים בגופה לא יכוון ויוביל למגע מיני? התשובה תלויה באיכות הקשר. כאשר הבסיס האינטימי-מיני תקין ומספק, אפשר לגעת, ללטף ולחבק מבלי שמגע זה מחייב את אחד הצדדים לקיים יחסי מין. באין קשר מאוזן ומספק, ממילא אחד מבני הזוג לא משתף פעולה. החשש מגלישה למגע מיני בזמן לא מתאים, מונע קשר של מגע אינטימי ללא יחסי מין.
השיקום בקשר המיני הוא התייחסות של בני הזוג המסייעים זה לזה בעת נסיגה של גירוי מיני אצל האישה, ובעת של איבוד זקפה אצל הגבר. השיקום הוא היבט שכיח יותר בעולמם של גברים, אך גם נשים לעתים זקוקות לו. גבר שחש שזקפתו "נופלת" יבקש מבת הזוג לגעת בו או לעשות פעולה שיבחר שתסייע לזקפתו. אישה החשה נסיגה בגירוי המיני תבקש מהגבר לגעת בה בדרך שתסייע לה להגביר את הגירוי המיני.
היבט השיקום מצריך קשר רגשי תקין, לצד ביטחון עצמי. גבר שאינו בטוח בעצמו לא יוכל לבקש מהאישה שתשקם אותו. אישה שאינה חשה בטוחה בעצמה, לא תבקש מהגבר לסייע לה. רוב הגברים ש"נפלו" לא הצליחו לחזור ולשקם את זקפתם. באין ביטחון ויכולת לבקש את עזרתה של האישה בשיקום, הנסיגה בעמדתו של הגבר והנסיגה בביטחונו העצמי מתעצמת.
גם בזוגיות קבועה יש נסיגות בגירוי המיני, גם אצל האישה וגם אצל הגבר. עייפות, קשר זוגי לקוי, מתח ועול החיים אינם מסייעים לבני הזוג. בתהליכי הנסיגה ברמת הרגש והתפקוד, נמצא שגם האישה וגם הגבר חווים נסיגות בגירוי המיני. רוב הזוגות אינם מודעים לסיבות ולגורמים המביאים לידי איבוד עניין בקיומו של מפגש מיני, או לאיבוד עניין בתוך המפגש המיני. כמה מהסיבות הן:
קיום יחסי מין בבוקר - בזוגיות קבועה בה שני בני הזוג ישנים יחד ומתעוררים זה לצד זה, יש היבט מורכב שתורם לנפילות בגירוי המיני. לא כולם יכולים לתפקד בבוקר עם ההתעוררות, ולא מעט גברים ונשים חווים את תחושת הנפילה בקיום יחסי מין בבוקר.
ריח גוף - פעמים רבות נתקלנו בתלונות של נשים ושל גברים על ריח הגוף של בני זוגם. לעתים נילווה לתלונה מימד של עידון: "אני אוהבת אותו אבל קשה לי עם ריח הגוף שלו", או, "אני אוהב להיות איתה אבל זה לא נעים להתקרב למטָה".
תחושת מגע - סגנון המגע, ותחושת מגע היד והגוף בכלל עלול לגרום לנסיגה. אישה יכולה להתלונן שהגבר נוגע בה בנוקשות שאינה נוחה לה או מחזיק בשדיה באופן שמכאיב לה. גבר יתלונן שהאישה אינה נוגעת באיברו בעדינות ותחושת המגע שלה לא נוחה לו. בני זוג מבינים את מימדי ההפרעה ואי הנוחות שבמגע לא נוח. אצל רוב הגברים והנשים קיימת מודעות באשר לסגנון המגע אותו הם מעדיפים ואוהבים.
לעמוד בציפיות - גורם שלילי נוסף הוא מימד הציפיות. גברים ונשים שחשו שמצופה מהם לקיים יחסי מין ואשר ציפיות אלה לא תאמו את עמדתם הרגשית והנפשית, לא תפקדו באופן מספק. היבט הציפייה מהווה גורם שלילי מרכזי ומוכר אצל גברים שחווים את הנפילה במפגש מיני לא בשל. לעתים אצל נשים הנסיגה במפגש מיני לא בשל נותנת את אותותיה בהתנהגות מינית מנותקת או פעלתנית מדי או פאסיבית מדי.
תפקוד מיני תקין הוא מפתח לעמדה תקינה מול החברה ומול הפרט עצמו. תפקוד מיני לקוי – שמשמעותו כאן היא נסיגות ונפילות - משבש את התנהלותו של האדם ומקשה על קשריו עם סביבתו.
נפילות הן מנת חלקם של גברים ונשים, אך היבט לא נוח זה אינו סיבה ותירוץ לשיבוש מהלך החיים של הפרט בסביבתו. אלה החווים תפקוד מיני לקוי חשוב שיעשו את הדרוש כדי לקבל עזרה שתשפר את עמדתם ואת חייהם בכלל.
מפגש מיני הוא מורכב ועלול להסיג את הקשר בין בני הזוג ולהותירם עם תחושות קשות. אחד מההיבטים הרגישים הוא ההגעה לשיא או במילים אחרות, 'לגמור'. מה שאמור להיות פשוט וטבעי, הופך למצב המעמת את עמדותיהם של בני הזוג.
בקשר זוגי תקין, על פי רוב, 'לגמור' לפני בן הזוג אינו מצב הפוגע באיכות הקשר הזוגי. הפרט שגמר קודם ממשיך להעניק ולענג את בן זוגו. לעומת זאת, בקשר זוגי לקוי, לעתים מי ש'גמר' קודם חש פגיעה בערך העצמי בגלל חווית כשל תפקודי, וחש פגיעה בעמדתו מול בן הזוג. אם האישה 'גמרה' קודם, היא עלולה לאבד את התלהבותה ואת רצונה להמשיך את הקשר המיני. אם הגבר 'גמר' קודם, הוא איבד את זקפתו ואיתה גם את החשק להמשיך.
יתרונה של האישה על הגבר היא בעובדה שהאישה יכולה להמשיך להכיל פיסית את חדירתו של הגבר אליה, גם אחרי שהגיעה לשיא. לעומתה, גבר מאבד את יכולתו הפיסית לחדור לאחר ששפך. מכאן נוצר הכלל התרבותי שקבע שאישה צריכה 'לגמור' לפני גבר, ומיקם את הגבר בעמדה מורכבת בה עמדתו הגברית ניזוקה אם הגיע לשיא קודם. אין מדובר כאן במצב שגרתי של שפיכה מוקדמת, אלא במצבים מיניים המתרחשים לפרקים.
הנכונות להמשיך את המגע המיני לאחר שבן הזוג הגיע לשיא אינה מובנת מאליה. פגשנו זוגות שהמגע המיני ביניהם הפך למקום ממנו הם יוצאים נחותים ופגועים. המכנה המשותף בין זוגות אלה היה הסירוב ואי הנכונות של שני הצדדים, גם של הגבר וגם של האישה, להמשיך את המגע המיני לאחר שאחד מהם 'גמר' קודם. התיאורים היו דומים: כאשר הנשים 'גמרו' קודם, חלקן הפכו לפסיביות והקרינו חוסר עניין. בני זוגן, שרצו להמשיך, חשו שהם, מקיימים יחסים עם "אישה ששוכבת כמו בלוק ולא זזה", והם בחרו להפסיק. חלק מהנשים ש'גמרו' קודם ביקשו להמשיך ולענג את הגברים, אך אלה בחרו לא להמשיך וטענו שהם, "לא צריכים טובות", או, "מה שהיא עושה זה לא אמיתי, כי היא כבר 'גמרה'".' כאשר הגברים 'גמרו' קודם, חלק ביקשו להמשיך ולענג את בת הזוג, אך היא לא גילתה עניין, וחלק סיימו את המגע המיני כשהם מותירים את האישה בלתי מסופקת. היו גם גברים שטענו שלא נוח להם להמשיך לגעת באישה לאחר שהם שפכו בתוך הנרתיק. עצה לגברים אלה: מוטב שתישפכו במקום שלא יפריע לכם להמשיך ולענג את בת זוגכם, כך גם לא יהיה לכם תירוץ נוח המונע מכם לתפקד באופן תקין אחרי שהגעתם לשיא לפניה.
תחזוקת הקשר הזוגי מחייבת את הפרט שגמר קודם, להמשיך להעניק ולענג את בן זוגו, ולזה שבן זוגו גמר קודם, להיות בעמדה המכילה את רצונו ואת עשייתו של בן זוגם לענג אותו עד אשר יגיע לסיפוק.
בזוגיות, תדירות סבירה של מפגש מיני היא היבט חשוב. פגשנו לא מעט זוגות שמקיימים יחסי מין אחת למספר שבועות ואפילו חודשים. משנשאלנו מה היא התדירות הרצויה, השבנו שמפגש מיני אחד בשבוע עד שני מפגשים בשבוע מהווים תחזוקה מינית סבירה. תדירות גבוהה יותר, לא בהכרח תורמת לרמת מתח מיני תקינה. החשוב מכל, אחרי קיום יחסי מין, בני הזוג אמורים ליהנות ולטפח את הקשר האינטימי. זה השלב שבין המגע המיני הנוכחי לזה שאחריו. כשבני זוג מקיימים יחסי מין בתדירות ממוצעת של שני מפגשים מיניים בשבוע, המרווח בין המפגשים המיניים של יומיים עד שלושה ימים, מוקדש לקשר האינטימי. כך מחזקים את איכות הקשר הזוגי, ובמיוחד את הרבדים הרגשיים שבמערכת הזוגית, וגם תורמים למתח מיני חיובי.
תופעה נשית שכיחה: האישה מוכנה להעניק לבעלה מין אוראלי ומגע מוטורי - טיפול ידני, אך לא תסכים לקבל ממנו את מה שהעניקה לו. לאישה נוח לתת אך לא נוח לקבל.
האמירות: "אני לא צריכה...", אני לא אוהבת...", "אני מוכנה לתת אבל לא מעוניינת לקבל..." הן חלק מעמדה רגשית מסוייגת, שאיננה מאפשרת קשר מיני-רגשי תקין.
באין הדדיות בקשר המיני, אחד הצדדים ירגיש נחות ולא אטרקטיבי.
אי יכולתה של אישה להכיל נתינה מינית, ורגשית בכלל, מצביעה על עמדה מוגנת, שבמקרים רבים תגרום לה להימנע מ'לגמור'. כך לא תיאלץ לצאת מעמדתה המקובעת.
אפשר גם מחוץ לחדר המיטות
הקיבעון הרגשי בעמדתו של הפרט במערכת הזוגית מאפשר לו להתנהל מינית במקום בו הוא מרגיש בטוח, לרוב, בחדר השינה בבית. באין קשר רגשי תקין בזוגיות, לעתים חדר המיטות הוא המקום הבטוח או המקום היחיד המאפשר יחסי מין בשגרה.
אישה בשנות הארבעים המאוחרות של חייה טענה שבעלה לא מוכן לקיים יחסי מין אלא רק במיטה בחדר השינה שלהם. היא סיפרה שהניסיונות הבודדים לקיים יחסי מין מחוץ לחדר כשלו שכן, לדבריה, לבעלה אין עניין וחשק. היא הוסיפה שבעת ששהו בחופשה במלון מרוחק בעלה לא הסכים לקיים איתה יחסי מין. הוא טען שהוא לא מרגיש נוח לקיים יחסים במקום זר.
כבר בשלבים המוקדמים של הזוגיות, חשוב שבני הזוג יתרגלו ויחוו הכלה רחבה של תפקוד רגשי מיני הבא לידי ביטוי גם ביחסי מין מחוץ לחדר השינה הבטוח. היכולת לקיים יחסי מין במקומות לא שגרתיים תוסיף מימד חיוני ומתחזק לקשר בין בני הזוג.
רמת המתח המיני בין בני הזוג אינה קבועה, ולעיתים בני הזוג יחוו נסיגה בקרבה המינית. זו תופעה שכיחה שפוקדת כל קשר זוגי, ורמת המודעות של בני הזוג לתופעה זו, והתנהלותם בהתאם, תקבע את מימדי הנסיגה בקשר המיני.
על בני זוג החווים נסיגה בקשר המיני, להקפיד לתחזק את הקשר האינטימי. הקשר האינטימי מהווה תחנת מנוחה חשובה בתקופות בהן בני הזוג חשים עייפות, ובשעה שמציאות החיים מסיגה את בני הזוג לעמדה בה חיוניותם נמוכה, לרבות רמת החשק והדחף המיני. הקשר האינטימי התקין שומר לבל תהא נסיגה ברמת הקשר הרגשי. הוא מאפשר לבני הזוג לנוח ולהתאושש ולחזור לקשר מיני תקין. נסיגה בחיוניות ובקשר המיני שאינה מגובה בקשר אינטימי תקין, תביא להתרחקות ולפגיעה באיכות הקשר הזוגי כולו.
האם יש אנשים שאינם מסוגלים לנהל חיים אינטימיים? כן, יש גברים ונשים שאינם יודעים או אינם מסוגלים לנהל חיים אינטימיים. הסיבה המרכזית היא היעדר 'מודל חיובי' של אינטימיות, הנרכש בסביבת הבית המגדל. בהיעדר 'מודל חיובי', לא קיימים תהליכי חיקוי המסייעים לנהל חיים אינטימיים. רכישה עצמאית של 'מודל חיובי', המאופיין ברמה גבוהה של ערכים אינטימיים, כמעט איננה מתרחשת. מעטים הילדים שלא חוו 'מודל חיובי' ובכל זאת הצליחו לגדול ולפתח מודלים משלהם, מודלים המאפשרים להם לנהל חיים רגשיים מיניים ואינטימיים.
ללא הכוונה מקצועית דידקטית, אינטימיות על פי רוב אינה ערך הנלמד באופן עצמאי, והפרט בדרך כלל אינו מסוגל לשפר את 'תפקודו האינטימי', גם אם לעתים חפץ הוא ברגעים אינטימיים. רוב האנשים טוענים שהם רוצים חיים אינטימיים, אך לא כל אלה הרוצים ומבקשים ללמוד איך לנהל חיים אינטימיים, אכן מסוגלים לכך. המסוגלות היא רגשית ואינה תלויה אך ורק ברציונאל, או ברגע בודד של צורך נפשי. כדי לנהל חיים אינטימיים יש לקיים בשגרה אוירה של אינטימיות, הכוללת מחוות ייחודיות, שפה אינטימית ומחוות עשירות ומקרבות.
מה שמתרחש בין בני הזוג בחדר המיטות, נשאר, על פי רוב, בין בני הזוג. זוגות החווים קשר מיני דל ולקוי לא ימהרו לקבל סיוע, ומעטים יעשו כדי לשפר את הקשר המיני ואת איכות הקשר הזוגי בכלל.
קשר מיני לקוי משפיע על אווירת הבית ועל התפתחותם התקינה של הילדים, שכן קשר מיני לקוי יוצר אווירת חיים מורכבת, אינו מאפשר קשר אינטימי תקין, וילדים שחיים בבית מגדל שבו הקשר בין הוריהם אינו תקין, יתקשו להתפתח רגשית באופן תקין.
למרבה הצער זוגות רבים מנהלים קשר מיני לקוי, והקיבעון שנוצר במשך השנים בקשר הזוגי אינו מאפשר להם לשפר את איכות חייהם.
