תופעת ההרטבה מופיעה אצל ילדים, נערים ואף מבוגרים. מקרה קשה במיוחד היה אצל נער בן שבע-עשרה. נער זה לא פסק להרטיב מילדותו, על אף שעבר במשך השנים את כל הבדיקות והטיפולים המקובלים בתחום.
כחלק מתהליך הסיוע, פגשנו את הוריו של הנער וחווינו את עמדתו הקשה והאגרסיבית של האב. הלה סירב להתייחס להיבטים הקשורים לסביבת הבית המגדל, בו צמח הנער, וטען בכעס רב שהוא קנה לו מיטה חדשה ושולחן כתיבה חדש והוא לא מבין מדוע הילד עדיין מרטיב.
קיימות כמה גישות לטיפול בהרטבה, ונראה כי הויכוח בין הגישה הרפואית לבין הגישה הפסיכותרפית באשר לדרך הנכונה והיעילה לטפל בסימפטום ההרטבה, יימשך עוד זמן רב.
הגישה הרפואית טוענת שההרטבה מתרחשת בשל כשל אורגני כמו זיהומים בדרכי השתן, תפקוד כלייתי לקוי, היבטים נוירולוגיים והורמונליים, ועוד. הרופאים מסייעים לילד המרטיב באמצעות עזרים תרופתיים.
יש מטפלים בהרטבה הטוענים שאצל רוב הסובלים מבעיית ההרטבה לא זוהו כל גורמים אורגניים ולא סיבות נפשיות רגשיות ומספרם מגיע עד כדי 95 אחוז מכלל המרטיבים. לטענת מטפלים אלה, ההרטבה היא תוצר של כשל וליקוי ביכולות ההתאפקות.
בגישה זו, הסיוע לילד המרטיב נעשה באמצעות עזרים טכניים-התנהגותיים ובהיבטים למידתיים. הכלים ההתנהגותיים כוללים אמצעים כמו סדין חשמלי, או פעמון חשמלי היוצרים גירוי הגורם להתניה, המסייעת ומלמדת את הילד להתאפק, ואילו כלי הלמידה מכילים תרגולות של התאפקות, הרפיה, שתייה מבוקרת ועוד.
לעתים משולבות שתי הגישות – הסיוע לילד המרטיב נעשה גם באמצעות תרופות וגם באמצעות למידה התנהגותית.
הגישה הפסיכותרפית טוענת שההרטבה מתרחשת בשל כשל בעמדה הרגשית כלומר ההרטבה היא סימפטום פסיכוסומאטי של עמדה רגשית לקויה.
נזכור כי הקשר בין הפסיכה לסומא כלומר בין ההיבט הנפשי להיבט הגופני, הוא קשר הדוק שאינו ניתן להפרדה. ילדים שגדלו בסביבה שלא סיפקה להם את הערכים הרגשיים הדרושים להתפתחותם התקינה, פיתחו כשלים בעמדתם הרגשית. כשלים אלה באים לידי ביטוי בסימפטום של הרטבה, בהנמכה בערך ובדימוי העצמי, ובהנמכה בערכם החברתי.
כל הילדים, הנערים, המתבגרים, ואף הבוגרים שפגשנו, אשר סבלו מתופעת ההרטבה, נשאו רקע נפשי מובהק שהביאם לאיבוד היכולת לשלוט על מתן השתן, במיוחד בשעות השינה. אצל כל אלה, הבית המגדל על כל השפעותיו הרגשיות והנפשיות, יחד עם אישיותו של הילד המרטיב, הם שהובילו לתופעת ההרטבה.
בתהליכים תרפויתיים פסיכוסומאטיים, נמצא שהדרך לסייע עוברת מההיבט הגופני להיבט הנפשי ולהיפך, מההיבט הנפשי להיבט הגופני. לכן, ב'תרפיה מותאמת אדם', הטיפול בהרטבה אצל ילדים ואצל נערים נעשה בשני מישורים: במישור הראשון, תהליך העצמה גופני פסיכוסומאטי; במישור השני נעשית התערבות במערכת הבית המגדל, לרבות תהליך טיפול פרטני לצד זוגי מול ההורים, תהליך המשפר ומשקם את סביבתו הרגשית של הילד.
ת ה ל י ך ה ע צ מ ה ג ו פ נ י פ ס י כ ו ס ו מ א ט י - במישור העצמה הגופני, הילד משקם את דימויו העצמי והגופני שנפגע כתוצאה מההרטבה המתמשכת. בתהליך פסיכוסומאטי עולה ערכו של הילד, הן בעיני עצמו והן בעיני הסביבה, והוא כולל שיפור יכולות תנועה, שכלול מיומנויות שווי משקל וקשר קרקע, התמודדות מול פחד מגובה והעצמה ותפקוד מול פחד ממים.
ט י פ ו ל ב ס ב י ב ת ה ב י ת ה מ ג ד ל - אנו מאמינים שתופעת ההרטבה היא בדרך כלל קריאת הילד לעזרה. כל ניסיון להדחיק, לדחות או לעכב את הטיפול בו, מזיק ומשבש את חייו. תופעת ההרטבה אצל ילדים ובני נוער פוגעת בעמדתם הרגשית ובביטחונם העצמי. משום כך, יש לשקם ולטפל בעמדתם ובדימויים העצמי גם אחרי שנגמלו מההרטבה.
בתהליך הטיפולי יש להתייחס אל מכלול חייו של הילד או הנער ולא אל בעיית ההרטבה בלבד. פתרון בעיית ההרטבה, ללא בחינת עולם הרגש של הילד בבית המגדל, ובכלל, יותיר על כנם את הגורמים שהביאו לכתחילה להרטבה. אם לא יטופלו, גורמים אלה עלולים להמשיך ולהשפיע על עמדתו הרגשית הלקויה גם אם הפסיק להרטיב.
טיפול בילד המרטיב או בנער המרטיב, מחייב מתן סיוע להוריו ולמשפחתו. שיתוף פעולה של משפחת הילד, מאפשר טיפול רחב ויעיל, שתורם לשיקומו ולאיכות חייו, בה-בעת עם שיפור בחיי המשפחה כולה. טובת הילד דורשת מאתנו להיות מחויבים אל הילד ומשפחתו ולספק להם ליווי אישי בתהליך הגמילה וכן ליווי לתקופה נוספת, לאחר שלב הגמילה.
הטיפול בשני המישורים, הן בילד והן במשפחתו, סייע לילדים ולמתבגרים להיפרד מתופעת ההרטבה, ממנה סבלו שנים, בפרק זמן קצר יחסית, הנע בין כמה שבועות לחודשיים.
